אני בן 30 ולא יודע אם אני רוצה ילדים

אני בן 30 ואני לא בטוח אם אני רוצה ילדים. אני לא במיעוט בקבוצת החברים שלי. למעשה, לאף אחד מאיתנו אין עדיין ילדים. יש לי חברה אחת שמצפה והיא מקבלת את רוב העצות שלה לפני הלידה מאפליקציה שנקראת הבליטה . אני טוב באפליקציות, אבל אני פשוט לא ממש יודע אם אני מעולה בתינוקות.

ביליתי הרבה זמן בהרגשה רעה בגלל שאולי לא רציתי ילדים ועשיתי הרבה דברים כדי לפזז על זה: לשכנע את עצמי שאני כן רוצה אותם, לשקר על זה בדייטים ראשונים ולחברים שלי, להרגיע את ההורים שלי אכן יהיו להם נכדים יום אחד, נשבע!! והנה העניין: אני כמו ילדים. הייתי מורה ביסודי כמה שנים. אני חושב שהם חמודים ומצחיקים. אני פשוט לא יודע אם אני רוצה כמו... משלי.

אני לא לבד. אנחנו שם בחוץ. בני דור המילניום נוטים יותר ויותר לכיוון שלא להביא ילדים לעולם. מאמר ב התרנגול קובע כי, 'שיעורי הילודה בקרב נשים בשנות ה-20 לחייהן ירדו ב-15% בין 2007 ל-2012' ו'מספר הזוגות חסרי הילדים המאושרים הוכפל מאז 1970'.

זה העניין: אם אתה רוצה ילדים או לא, זה לא עניין של אף אחד אחר. בתור אישה, זה לֹא חובתך לספק לעולם ילדים. זו בחירה אישית שלא צריך להסביר או להצדיק לאף אחד. לא להורים שלך, לא לדייט הראשון שלך, לא לזוג שיושב לידך בארוחת ערב כשהם שואלים מתי אתה ובעלך מתכננים להרחיב את המשפחה שלך כבר! מבחינתי, אני בן 30, ואני עדיין לא בטוח. ולמרות שאני לא מצדיק, הנה תהליך המחשבה שלי על זה שאני עדיין קצת סקפטי. הניחוש שלי הוא שהם עשויים להיות דאגות נפוצות עבור נשים שאולי עדיין עומדות על הגדר לגבי הבאת ילדים לעולם.

אני חושש שלעולם לא אהיה יציב כלכלית

בני דור המילניום הם דור יזמים. אנחנו פרילנסרים. קריאייטיבים. אנחנו עובדים בסטארטאפים. עבודות מסוג זה הן מרגשות, מתישות, וכפי שאתה בוודאי יודע, לא יציבות. השעות ארוכות ולעיתים לא עקביות. כך גם השכר. אנחנו חייבים המון כסף בהלוואות לסטודנטים.

טייק חם: לגדל ילד זה מאוד מאוד יקר. אני כרגע מה שאפשר לכנות 'עני כמו לעזאזל'. אני רוצה שהילד שלי יוכל לקבל פלטה וללכת לבתי ספר מעולים. בקר במוזיאונים בסוף השבוע. קנה מיליון ספרי צביעה וקבל מכונית בגיל 16 אם הם היו טובים. מה אם לעולם לא אוכל להרשות לעצמי את אורח החיים שאני רוצה להיות מסוגל להעניק לילד שלי? יש סבירות גבוהה שהאדם היחיד שאי פעם אצליח לטפל בו כלכלית הוא עצמי. אני לא רוצה להביא ילד למצב ולקחת סיכון שאני לא יכול לתת לו את החיים שמגיעים להם.

חושש שאעביר תקלות/בעיות בריאות לילד שלי

בין אם זה נטייה גנטית, בעיות נפשיות או טראומה רגשית, הרעיון להעביר כל דבר שלילי לילד מפחיד אותי.

פחד מלהיות בהריון וללדת

אני לא חושבת שזה לא בוגר להגיד שהרעיון להיות בהריון ממש מוזר לי. מחוסר מילה טובה יותר, זה נותן לי את הווילי. גוף אנושי שצומח בתוך הגוף שלי מרגיש כך זר להפליא ולא טבעי לי - כאילו אני סוג של טורדוקן. שלא לדבר על זה תשעה חודשים שלמים של התחושה הזו. אני מבין שזה באמת הדבר הכי טבעי עלי אדמות אבל תגובת הבטן שלי לחיי אדם שצומחים בתוכי היא מוח שצועק 'מה לעזאזל חי, לא!'

ואז יש לידה. תינוק שגולש מתוך הגוף שלי החוצה מהנרתיק שלי ואל העולם כדי שאוכל לגדל אותו לשארית חייו גם קצת מפחיד אותי.

פחד שתאריך טינדר שהתחתנתי בסוף לא יהיה אבא טוב

די אמרו אני חושב?

מה אם אני לא כל כך אימהי?

גילוי נאות: אני בן 30 ומעולם לא החזקתי תינוק לפני כן. אני די מפחדת מכל הילדים מתחת לגיל 6. אני לא מבינה איך תינוקות עובדים. באיזו תדירות אתה מאכיל אותם? באיזו תדירות אתה מחליף להם חיתולים? באיזו תדירות הם ישנים? אתה הולך איתם? ואיך כולם יודעים את המידע הזה? האם יש נשים שנולדו רק עם הידע הזה? האם יש שיעור ששכחתי להירשם אליו שכולם סיימו? אני לא יודע כלום על תינוקות או איך לטפל בהם וזה מפחיד אותי. איך עוברים מנקודה א' לנקודה אימהות?

העולם קצת מטורף עכשיו

האם אני בֶּאֱמֶת רוצה להכניס ילד לזה? אני מבין שכל דור בטח אומר את זה אבל .... האם אני?

מה אם אני פשוט אנוכי מדי?

אני נלהב לבנות את הקריירה שלי ולהביא אותה למקום שבו אני רוצה שהיא תהיה. אחרי יום ארוך בעבודה, אני אוהב לשבת על הספה ולראות שעה או שעתיים של טלוויזיה איומה לפני שגורר את עצמי למיטה. אני נהנה מהשתיקה שלי. אני אוהב להיות מסוגל לצאת מהעיר לסוף השבוע בגחמה. כך יצאתי לחופשה לפני כשלושה חודשים ועדיין לא פרקתי ממנה. כמו כן, יש לי מזג לפעמים. אני גם לא ממש מעולה בלשטוף את הכלים שלי בצורה מסודרת או בזמן.

האם אני מוכן לתקן את כל הפגמים שלי או להעמיד אדם אחר בראש סדר העדיפויות בחיי?

יש לי עוד קצת פחדים כשזה מגיע ללדת ילדים. יש לי פחדים שאם לא יהיו לי אותם, אני אתחרט על זה. יש לי פחדים שאם לא יהיו לי ילדים, וגם האחים שלי לא, המשפחה שלנו פשוט...תגמר אחרינו? זה נראה כך מוּזָר. יש לי פחדים שאני אתחתן עם גבר שרוצה אותם, והוא יקריב אותם בשבילי, וזה יגרום לטינה בינינו. יש לי פחד שאני באמת רוצה ילדים, ורק הפחדים והדעות הקדומות שלי הם שמונעים ממני להיות אמא השנה.

דברים תמיד יכולים להשתנות. בראיון עם ה Associate Press אנג'לינה ג'ולי אמרה, 'זה מוזר, אף פעם לא רציתי ללדת. אף פעם לא רציתי להיות בהריון. אף פעם לא עשיתי בייביסיטר. מעולם לא חשבתי על עצמי כעל אמא״. והיי, עכשיו יש לה כפר של ילדים.

אם יש דבר אחד שאני רוצה שתקחו מהמאמר הזה, זה זה: אני כנראה באותו מסלול חיים בדיוק כמו אנג'לינה ג'ולי.

לַחֲלוֹק מאמר זה עם החברים שלך.